Eirouvine
Daf 21b
הלכה: פיס'. נְתָנוֹ בָאִילָן לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כול'. הֲרֵי זֶה עֵירוּב וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה מוּתָּר. וְקַשְׁיָא. אִם עֵירוּבוֹ עֵירוּב יְהֵא מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. אִם אָסוּר לְטַלְטְלוֹ לֹא יְהֵא עֵירוּבוֹ עֵירוּב. רָאוּי הוּא לַעֲבוֹר עַל הַשְּׁבוּת וְלֶאֱכוֹל. מֵעַתָּה אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה כוֹרָתוֹ אַרְבָּעָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְהוּא שֶׁתְּהֵא רְשׁוּת הָרַבִּים מַקִּפְתוֹ מִכָּל צַד. בָּאוֹמֵר. שְׁבִיתָתִי תַחְתָּיו. תַּנֵּי. 21b נְתָנוֹ בַכַּלְכָּלָה וּתְלָייוֹ בָאִילָן. לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינוֹ עֵירוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים עֵירוּבוֹ עֵירוּב וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה מוּתָּר. וְקַשְׁיָא. אִם עֵירוּבוֹ עֵירוּב יְהֵא מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. אִם אָסוּר לְטַלְטְלוֹ לֹא יְהֵא עֵירוּבוֹ עֵירוּב. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. רָאוּי הוּא לְהוֹפְכָהּ וּלְבַטֵּל רָשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁבָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. סַפְסָל שֶׁהוּא נָתוּן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לְהוֹפְכוֹ וּלְבַטֵּל רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁבּוֹ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁעֵירוּבוֹ עֵירוּב וּמוּתָּר לְטַלְטְלוֹ.
Traduction
L’eruv placé au-dessous de dix palmes, est-il dit, est valable, et il est défendu de le déplacer de l’arbre; au-dessous de 3 palmes, c’est permis (un si petit intervalle est annulé par rapport au sol). Mais, fut-il objecté, on connaît la validité de l’eruv en ce dernier cas, tandis que s’il est interdit de le déplacer (à plus de 3 p.), comment valider un eruv auquel on ne peut pas toucher? Ce sera permis, fut-il répondu, au crépuscule, où (en raison du doute) ce n’est qu’une transgression rabbinique de déplacer l’objet et le manger (71)L'acquisition faite à ce moment suffira, bien que le samedi l'interdit de déplacer subsiste.. S’il en est ainsi (que l’acquisition anticipée suffit), l’eruv devrait être également valable s’il est au-dessus de 10 p., (avec faculté d’arrêt sous l’arbre)? On peut expliquer, répond R. Juda au nom de Samuel, qu’il s’agit du cas où la place occupée par le tronc d’arbre est de 4 p.; ce qui, avec la hauteur d’au moins 10 p., constitue un bien privé, d’où le transport est toujours interdit (dès le crépuscule). Toutefois, ajoute R. Mena, il faut que la voie publique l’entoure de toutes parts (constituant une transition brusque du bien privé au public), et qu’en outre on ait déclaré vouloir siéger sur l’arbre (car, au-dessus, l’ascension serait permis au moment du crépuscule). – On a enseigné: si, ayant mis l’eruv dans un panier, on le suspend à l’arbre même au-dessus de 10 p., il est valable, mais il est interdit de le déplacer (le panier large de 4 p. et placé à une hauteur de 10 p. constituant un bien privé); au-dessous de 3 p. (se confondant avec le sol), le déplacement est permis; or, fut-il objecté, si au 1er cas il est interdit de déplacer l’aliment (ne pouvant le manger), l’eruv devrait être nul. Il reste valable, répond R. Aha au nom de R. Hinena, parce qu’en penchant ce panier à moins de 10 p., de façon à annuler sa qualité de bien privé, il serait loisible d’en tirer l’eruv au crépuscule. Ceci prouve, dit R. Yossé, qu’en cas de remise de l’eruv sur un fauteuil haut de 10 p. et large de 4, sur la voie publique, on peut aussi admettre la possibilité de le renverser (pour amoindrir la distance) de façon à rendre l’eruv valable. Voilà pourquoi il est dit, pour le panier, que l’eruv est valable et qu’on peut le déplacer.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הרי זה עירוב. ואסור לטלטלו בלמטה מעשרה דתנינן הרי זה עירוב אבל אסור לטלטלו דקא משתמש באילן ותוספתא היא בפ''ב ולקמן פריך עלה ומשני:
למטה משלשה. סמוך לארץ מותר לטלטלו דכל למטה משלשה כארעא סמיכתא היא:
וקשיא על האי דשנינו בתוספתא שאם עירובו עירוב וכו' הא בעינן שיהא ראוי לו בשעת קניית עירוב ומשני דראוי הוא לעבור על השבות וליטלו לאכול דמשתמש באילן אינו אלא משום שבות ולא גזרו על השבות בין השמשות וכי קאמרינן אסור לטלטלו בכל יום השבת שכבר קנה לו העירוב בין השמשות:
מעתה אפי' למעלה מעשרה. יהא עירובו עירוב דהרי אין כאן אלא משום שבות:
תיפתר שהיתה כורתו ארבעה. כורתו כמו קורתו והרבה כזה תמצא בכלאים ובשביעית כלומר שעץ קורה של האילן רחב ארבעה ועל כרחך דכך הוא דבעינן שיהא העירוב מונח על גבי מקום ארבעה דחשיב ואם כן למעלה מעשרה רשות היחיד הוא ואסור לטלטלו אפילו בין השמשות וכדמסיים ר' מנא דמיירי ברשות הרבים מקפתו מכל צד של האילן ובאומר שביתתי תחתיו ואי אפשר ליטלו דערובו ברשות היחיד והוא ברשות הרבים:
תני. בתוספתא שם והתם גריס לה בדברי רבי דסבירא ליה הכי:
הדא אמרה ספסל שהוא נתון ברה''ר וכו'. הדא אמרה שאם נתן העירוב על הספסל עירובו עירוב ומותר לטלטלו בין השמשות מטעמא דהואיל וראוי להפכו על צדו ולבטל רה''י שבו ואע''ג דהיינו הך דכלכלה מיהו מכיון דלא מפרש בהדיא גבי כלכלה דגבוה עשרה הוא אלא דמוכרח הוא דמיירי בגבוה עשרה מדלא שרי לטלטלו אלא ביה''ש דהא קתני עירובו עירוב ואסור לטלטלו א''כ ע''כ דבגבוה עשרה מיירי וכדאמרן הלכך שפיר קאמר הדא אמרה ספסל וכו' דנמי הדין כן:
תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן. אוֹ שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם. כְּשֵׁירָה. וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. עֵירוּבוֹ עֵירוּב וּמוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. כָּאן לְמַעֲלָן וְכָאן מִן הַצָּד. הָדָא יַלְפָא מִן הַהִיא וְהַהִיא יַלְפָא מִן הָדָא. הָדָא יַלְפָא מִן הַהִיא. שֶׁאִם הָיוּ שְׁתֵּי יְתֵידוֹת יוֹצְאוֹת וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּיהֶן שֶׁהִיא כְשֵׁירָה וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. וְהַהִיא יַלְפָא מִן הָדָא. שֶׁאִם הָיָה נָתוּן בְּאִיבּוֹ שֶׁלְאִילָן שֶׁעֵירוּבוֹ עֵירוּב וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. בֵּין הָכָא בֵין תַּמָּן מִן הַצָּד הִיא. מַאי כְדוֹן. כַּיי דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הוּא. דְּתַנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל צְדָדֵי בְהֵמָה בַשַּׁבָּת. הִיא צְדָדֵי בְהֵמָה הִיא צְדָדֵי אִילָן.
Traduction
On a enseigné ailleurs (72)(Suka 2, 3).: pour une Suka, si deux murs ont été élevés par des ouvriers et le 3e consiste en un arbre, ou à l’inverse si 2 murs sont représentés par des arbres et le 3e a été érigé à mains d’homme, la construction est valable pour la cérémonie, et il ne faudra plus monter sur l’arbre en ce jour de fête (par suite de la destination de l’arbre), eu égard à l’utilisation des côtés de l’arbre; pourquoi donc ici admet-on la possibilité de pencher le panier, rendant l’eruv valable et permettant le déplacement? Il y a cette différence, répond R. Jérémie, qu’à l’égard de la Suka il est défendu de monter sur la partie supérieure de l’arbre (dont les parois servent en ce cas), tandis qu’ici (pour l’eruv) il s’agit, en penchant, d’annuler la distinction du côté. N’y a-t-il pas lieu de tirer des conclusions réciproques de l’un de ces cas pour l’autre (73)A savoir, qu'aux 2 cas on peut seulement user des côtés, non de l'arbre même., et au cas où 2 crochets sortent en saillie des côtés de l’arbre, que l’on a utilisés pour y placer la toiture de la Suka, celle-ci serait valable, et l’on devrait pouvoir y monter le jour de fête (la considérant comme utilisation des côtés)? De même, par contre-déduction, on devrait admettre la validité d’un eruv placé dans l’épaisseur, ou cavité latérale d’un arbre, d’où il est permis de le déplacer au crépuscule, bien que ce soit interdit le samedi? -Non, dit R. Yossé, il s’agit dans les 2 cas (pour l’eruv et la Suka ) de l’utilisation du côté; quant à la contradiction, que l’on permette ici ce qui est défendu ailleurs, on l’explique, selon R. Jacob b. Aha au nom de R. Zeira, en disant que c’est l’opinion de R. Simon b. Eléazar, qui dit (74)(Shabat 5, 2).: il est permis, le samedi, de transporter des objets au côté d’un animal vivant, et il en sera de même ici pour les côtés de l’arbre par rapport à l’eruv; tandis que l’interdit à l’égard de la Suka représente l’avis opposé des autres sages.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. לקמן בפ''ב דסוכה וגרסינן לכולה הסוגיא נמי התם עד היא צדדי אילן:
שתים בידי אדם. שעשה שתי הדפנות על הארץ ואחד באילן שסמכן להאילן להיות האילן דופן שלישי או שתים מן האילן וכו' כשרה הסוכה לימי המועד ואין עולין לה ביו''ט דמשתמש באילן היא:
והכא את אמר עירובו עירוב ומותר לטלטלו. אף על גב דבברייתא אסור לטלטלי קאמר קס''ד השתא דמטעמא דקאמר ר' אחא לעיל דעירובו עירוב משום הואיל וראוי הוא להופכה. א''כ מהאי טעמא מותר לטלטלו בכל יום השבת ולאו בבין השמשות בלבד כדפרישית לעיל אלא דה''ק אסור לטלטלו אם לא הפכה דהוי מרה''י לרה''ר ואם הפכה מותר לטלטלו דאין כאן רה''י הלכך עירובו עירוב שהרי ראוי הוא להופכה וש''מ מיהת דמותר לטלטל כשהפכה ואע''פ שהיא תלויה באילן ולפיכך פריך מאי שנא גבי סוכה דאמרינן אם סמכה לאילן אין עולין לה ביו''ט והכא קאמר בשהפכה מותר לטלטלו והא עכ''פ משתמש באילן הוא:
כאן מלמעלן. גבי סוכה מיירי שסמך הדפנות לראש האילן ונמצא כשעולה לה ביו''ט משתמש הוא בעצמו של האילן ואסור וכאן בכלכלה מיירי שתלאה מן הצד של האילן דלא הוי אלא כמשתמש בצדדים וס''ל להאי תנא דברייתא צדדין מותרים:
הדא ילפא מן ההיא וכו'. כלומר ולפי האי אוקמתא דר' ירמיה מצינו למימר דחדא ילפא מאידך:
שאם היו שתי יתדות. יוצאות מן האילן וסמך אצליהן וסיכך על גביהן שהיא כשרה ועולין לה ביו''ט דהוו להו צדדין וצדדין מותרין וכן ילפינן ההיא דכלכלה מן הדא דסוכה:
שאם היה נתון הכלכלה באיבו של האילן. בראשו שעירובו עירוב מטעמא דבין השמשות ליכא משום שבות אבל אסור לטלטלה בכל היום דמשתמש באילן גופיה הוא וא''כ תנא דכלכלה ותנא דמתני' דסוכה חד תנא הוא:
אמר ר' יוסה. דלא היא דלא תוקמי הברייתא דכלכלה ומתני' דסוכה בתרי טעמי ואליבא דחד תנא אלא בין הכא ובין תמן בסוכה מן הצד הוא דמיירי:
מאי כדון. כלו' וכ''ת מ''ט השתא דהכא שמעינן דמותר והתם קאמר דאסור ל''ק דאתיא כהאי דאמר ר' יעקב וכו' דרשב''א היא הך ברייתא דכלכלה:
דתני רשב''א אומר מותר להשתמש בצדדי הבהמה בשבת. כדאמרינן אליביה לעיל בפ' במה בהמה בהלכה ב' וא''כ היא צדדי בהמה והיא צדדי אילן דחד טעמא וחד דינא אית להו דאינן אלא משום שבות וס''ל דצדדין מותרין והך מתניתין דסוכה אתיא כמ''ד צדדין אסורין דסתמא מיתניא ואפי' סמך הדפנות והסכך לצדדי האילן אין עולין לה ביו''ט:
Eirouvine
Daf 22a
22a אֵיךְ אַתְּ רוֹאֶה עָמוֹק כְּגָבוֹהַּ. אַבָּא בַּר רַב חוּנָה אָמַר. בָּאוֹמֵר. שְׁבִיתָתוֹ תַּחְתָּיו.
Traduction
–Pourquoi l’eruv mis dans un puits très profond conserve-t-il sa validité? N’est-ce pas un bien privé à part? On suppose le cas, répond R. Aba b. R. Houna, où celui qui a mis l’eruv dans le puits a déclaré y élire son domicile.
Pnei Moshe non traduit
איך אתה רואה עמוק כגבוה:
אנתן עירובו בבור פריך דקתני במתני' אפי' עמוק מאה אמה עירובו עירוב ומשוי ליה לדין דנתנו בראש הקנה דאפי' גבוה מאה אמה עירובו עירוב וקס''ד דקנה השבית' על שפת הבור ותרוייהו מיירי שהן בר''ה דומיא דאילן דרישא והשתא בשלמא גבי קנה דתלוש ונעוץ הוא ויכול לנטותו ולהגיע להעירוב וליטלו או שיעלה ליטלו ואין כאן לא משתמש באילן דלאו מחובר הוא ולא מרה''י לר''ה דאין הקנה רחב ד' אלא גבי בור הרי הוא בר''ה ועירובו ברה''י:
באומר שביתתי תחתיו. כלומר למטה בבור הוא דקנה שביתה והרי הוא ועירובו במקום אחד וקמ''ל דאפילו עמוק הרבה הוא והעירוב בתחתיתו מ''מ יכול היא להיותו מטפס ועולה ומטפס ויורד ולהגיע לעירובו הלכך עירובו עירוב:
נְתָנוֹ בְרֹאשׁ הַקָּנֶה אוֹ בְרֹאשׁ הַקּוֹנְטֹס. כָּל זְמַן שֶׁהוּא תָלוּשׁ וְנָעוּץ אֲפִילוּ גָבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה הֲרֵי זֶה עֵירוּב. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תָלוּשׁ וְנָעוּץ. הָא אִם אֵינוֹ תָלוּשׁ וְנָעוּץ אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. לֵית פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. דָּמַר רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. תִּיפְתָּר בְּשֶׁהָֽיְתָה כוֹרָתוֹ אַרְבָּעָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְהוּא שֶׁתְּהֵא טַבֻּלָה נְתוּנָה בְרֹאשׁוֹ.
Traduction
Si l’on a mis l’eruv au bout d’un jonc ou d’un pieu, est-il dit, l’eruv est valable, à condition que ceux-ci aient été détachés et enfoncés là''. Donc, au cas contraire, il est annulé (on ne peut pas alors pencher cette tige, à moins de 10 p., de crainte de la briser). Est-ce à dire que cet avis est en désaccord avec Samuel, puisque R. Juda dit au nom de Samuel (75)Ci-dessus, au commencement., que l’on explique l’interdit pour l’eruv au cas où la place occupée par le tronc d’arbre est de 4 p., parce qu’elle est en ce cas un bien privé, tandis qu’ici le jonc n’a jamais cette largeur? C’est que, répond R. Mena, on suppose qu’au sommet du jonc il y a une planchette (tabula) qui a la largeur de 4 p. (et motive l’interdit, selon l’avis de Samuel).
Pnei Moshe non traduit
נתנו בראש הקנה וכו'. כלומר דש''מ דאין הטעם דעירוב הוי אלא מפני שהוא תלוש ונעוץ הא אם אינו תלוש ונעוץ אלא מחובר אינו עירוב וא''כ לא קפדינן אלא שלא יהא מחובר והשתא וכי לית פליגא על הא דשמואל דלעיל דקאמר תיפתר בשהיתה קורתו ארבעה דבעינן שיהיה העירוב מינח ע''ג מקום חשוב ותיפוק לן דאפי' תלוש ונעוץ לא הוי עירוב לשמואל דאין הקנה רחב ד':
אמר ר' מנא. הא דמכשרינן בתלוש ונעוץ והוא שתהא טבלה רחבה ד' נתונה בראשו והניח העירוב ע''ג הטבלא:
תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. אִם בַּשָּׁדֶה אָבַד אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. אִם בָּעִיר אָבַד הֲרֵי זֶה עֵירוּב. אִם בַּשָּׁדֶה אָבַד אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲבִיאוֹ דֶּרֶךְ שְׁבִיתָה. אִם בָּעִיר אָבַד הֲרֵי זֶה עֵירוּב. שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲבִיאוֹ דֶּרֶךְ פְּטוֹר. יְאוּת אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרַב. אָמַר רִבִּי בָּא בָּרֵיהּ דְּרַב פַּפַּי. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אַף פּוֹחֵת הוּא כַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל: כְּלוּם אָמַר רִבִּי מֵאִיר לֹא בְיוֹם טוֹב. דִּלְמָא בַשַּׁבָּת. וְהָכָא בַשַּׁבָּת אַנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. דְּתַנִּינָן תַָּמָּן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. קוֹשְׁרִין לִפְנֵי בְהֵמָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא. הִיא קְשִׁירָה הִיא נְעִילָה. הָדָא דְתֵימַר. בְּמִגְדָּל שֶׁלְאֶבֶן. אֲבָל בְּמִגְדָּל שֶׁלְעֵץ נַעֲשֶׂה כְּשׁוֹבֵר אֶת הֶחָבִית לוֹכַל מִמֶּנָּהּ גְּרוּגְרוֹת.
Traduction
On a enseigné que R. Eliézer dit: si l’on a perdu aux champs la clef de l’armoire contenant l’eruv, celui-ci n’a plus de valeur; mais en ville, il reste valable. Au 1er cas, l’eruv, sera annulé, car si même on la retrouve, il n’est pas permis de l’apporter au domicile; au 2e cas, il conserve sa valeur, la clef (en cas de trouvaille) pouvant être rapportée par des chemins autorisés (parc, cours ou jardins). Aussi, l’on comprend que, dans notre Mishna, R. Eliézer interdise l’eruv au cas de perte de la clef aux champs. Mais, pourquoi les autres rabbins valident-ils l’eruv en ce cas? L’interlocuteur de R. Eliézer répond: R. Aba fils de R. Papé n’est autre que R. Meir, qui dit ailleurs (76)(Betsa 4, 3).; il est permis, même en principe, d’ouvrir un mur de briques non scellées, pour retirer des produits d’une chambre. Cependant, cette assertion de R. Meir ne s’applique qu’aux jours de fête, non au samedi; or, ici, ne s’agit-il pas du samedi? En effet, répond R. Aba Maré, le 1er interlocuteur de la Mishna doit être R. Eliézer b. Jacob, qui dit ailleurs (77)(Shabat 15, 2).: on attachera une corde devant l’animal dans la largeur de la porte pour l’empêcher de sortir; or, de même qu’il permet d’attacher en ce jour, il autoriserait aussi de délier la corde, en cas de perte de la clef. – La discussion de la Mishna a lieu pour une tourelle en pierre; mais si l’eruv se trouve dans une tourelle de bois, R. Eliézer reconnaît aussi la validité, puisque l’on aurait le droit de la briser, aussi bien qu’un tonneau dont on veut manger les figues.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ב גבי פלוגתא דר''א ורבנן בנתנו במגדל ואבד המפתח ר''א אומר אם בשדה אבד אין עירובו עירוב כדמפרש טעמא שאינו יכול להביאו דרך שביתה כלומר דרך המקום שקנה השביתה שלו והוא בתוך התחום ובשדה שהיא חוץ לתחומו איירי ואם בעיר אבד עירובו עירוב שאם ימצא אותו יכול להביאו דרך פטור כלומר דרך גגות וחצרות שהוא רשות אחד ודרך פטור הוא:
יאות אמר ר''א ומה טעמא דרבנן. וקאמר ר' בא דרבנן היינו ר''מ דקאמר בפ''ד דביצה גבי בית מלא פירות וסתום ונפחת ניטל ממקום הפחת ר''מ אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל וה''נ אע''ג שאבד המפתח יכול הוא לפחות את המגדל וליטול העירוב. ופריך כלום אמר ר' מאיר אלא ביו''ט דילמא בשבת בתמיה והכא בשבת אנן קיימין:
דר''א בן יעקב היא. דאמר לעיל פ' אלו קשרים קושרין לפני הבהמה בשביל שלא תצא ולא מיקרי קשר של קיימא דלא מבטיל ליה וא''כ היא קשירה היא נעילה דין אחד להם וכלומר דמיירי נמי הכא שנעל המגדל בכעין קשר ופותחין הקשר במפתח שנעשה לכך ואעפ''י שאבד המפתח יכול הוא לחתוך הקשר שאין כאן קשר של קיימא:
הדא דתימר במגדל של אבן. שאי אפשר לסותרו משום סתירת האהל אבל במגדל של עץ דמסתמא לאו גדול ולאו אוהל מיקרי אלא כלי ואין בנין וסתירה בכלים הלכך נעשה כהאי דתנינן בפ' חבית שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות וה''נ יכול הוא לסתרו וליטול את העירוב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source